שם האתר שלך

שחרור פתאומי/ בני ברוך

העברים באמת הם מאושרים יותר כדי לשרת את פרעה, הטבע האגואיסטי הטבוע בם. זה כל טבעי לקבל תגמול על כל מה שעושה. זה כל טבעי לאחד לדעת איפה אתה עומד, מרגיש זמן, מרחב ותנועה, משוב קבוע לכל פעולה, עובר תהליכי הסיבה ותוצאה הרגילים.  אחד יכול ארגון בני ברוך לחלום על, מדבר על מדינה שהיא מעל לעצמי, בממד אחר שבו זמן, מרחב ותנועה לא קיימות ותמיד פועל לטובתם של אחרים ללא כל משוב, לתגמל בעצמו. אבל יש לנו שמץ של מושג על מצב כזה, עם המוח שלנו בהווה ובלב שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין את זה ולכן אנחנו פשוט להעמיד פנים, שאנחנו נכנסים למשחק הזה שמתחיל כלהתלוצץ חף מפשע ומקבל יותר ורציניים יותר.

נראה כי רק "נקודת משה" עקשנית בנו, הניצוץ אנו בונים בינינו בתוך המעגל של חברים מכוונים בכוונה בהשפעה בלתי מותנית ואלטרואיסטית להיות רציני. רק כולנו הולכים יחד חצי פה, הבא נקודה שמכאנית מתנהגת כאילו אנחנו באמת רצינו לעזוב את מצרים. אנחנו ממשיכים לקחת על היעד שלנו, כמה יפה זה יהיה משרת את הבורא, את האיכות של אהבה וההשפעה במקום האגו שלנו. אבל אנחנו שמחים לאכול את הבצל ובשר ולשמור על בניית Pythom ורעמסס בינתיים. בחלק עמותת בני ברוך התחתון של הלב שלנו אנחנו לא מצפים לצאת. אבל כל פעם שאנחנו בצענו את ההוראות שקיבלה ממשה והוא ממשיך לשאול את פרעה לשחרר אותנו, כמה כוחות עמוקים יותר פועלים ומגפה אחרת מכה את פרעה, האגו שלנו. בני ברוך ולמרות שזה נראה בכל פעם זה חוזר חזק יותר, עם לבו קשוח בתוכו מתחיל להיחלש ולאבד את האמון שלו. האגו שלנו מתחיל חישוב אם זה יהיה מסוגל להחזיק אותנו עכשיו שאנחנו נכנסנו במשחק הזה כל כך עמוק. האם זה יכול לקבל את אותה הכמות של שפע בכל פעם או שהוא מפסיד על הטווח הארוך? וכאשר "נולד ראשון" למות, כאשר מתברר שאין סיפוק יותר, שביעות רצון מאופן ישיר משרת את אגו פרעה פתאום מרפה.

העברים לא מוכנים, הם לא מודעים לשינויים, חישובים בתוך פרעה, עבורם אפילו המכה האחרונה היה פשוט חלק מהמשחק והם מצפים כרגיל סירוב לבקשה החוזרת ונשנית של משה. זה כמו ילד מעמיד פן, מאיים על ההורים לברוח ולא לחזור, אבל באותו הזמן ההמתנה תמיד להורים להגיד לא ולהחזיק את ידיו. אבל פתאום ההורים להרפות ולספר את הילד, "בסדר ללכת, בני ברוך אנחנו לא רוצים לראות אותך יותר". כך העברים מרגישים כשפרעה דוחה אותם, שולח בני ברוך אותם משם. כל הביטחון, הנוחות, החיים הרגילים שלהם נעלמו בשנייה ש. הם צריכים להזין את הלילה החשוך הולך לקראת עתיד, יעד שאין להם מושג על. אבל אין להם ברירה, זה מה שהם לכאורה רצה ומשה כבר הוא על הכביש נע לכיוון הים. אז בחוסר רצון העברים להתחיל לזוז, פוחד, מבולבל בחשכה מוחלטת. פרעה גרשה אותם.